לאחרונה רבו המקרים בהם תבעו עובדים זרים את מעסיקיהם על אי תשלום שכר בהתאם לחוק, וזאת בעיקר משום העובדה שחברות רבות אינן מבהירות ללקוח את חובתו עפ"י חוק בכדי לצייר תמונת מצב של עלויות זולות ואטרקטיביות.

חשוב להדגיש ולציין כי בהגשת הבקשה לקבלת היתר העסקה מצורפים מסמכים המפרטים את חובתו של המעסיק בתשלום שכר ותנאים כפי שנקבעו בחוק  ובעצם הגשת הבקשה מתקיימת חובת ידיעת החוק.
החוק קובע תשלום שכר מינימום לעובד. בהגדרת שכרו ותנאי העסקתו של עובד זר בסיעוד מוגדר זמן עבודתו מעבר לשמונה שעות יומיות כזמן כוננות שבשלב זה לא נקבעה בחוק תמורתו הכספית. עם זאת חובת ההוכחה לכך שלא בוצעו שעות עבודה נוספות היא על המעסיק. מותר לנכות ברשות משכר העובד את הוצאות המגורים , הכלכלה והביטוח הרפואי בסכומים המוגדרים בחוק ומתעדכנים מעת לעת.
כל עובד זכאי לשעות מנוחה יומית, חופשה שבועית  ו - 23 ימי חג וחופשה שנתיים ( 9 ימי חג + 14 ימי חופשה שנתית). כל הסדר אחר מחייב הסכמה הדדית ותמורה כספית כקבוע בחוק.
כל עובד זכאי לתשלום  דמי הבראה וכן לפיצויי פיטורין במקרה שפוטר לאחר יותר משנת עבודה מלאה, לרבות במקרה של פטירת המטופל או העברתו למוסד.
על המעסיק חלה חובה ברורה ומוגדרת בחוק לבטח בביטוח רפואי וביטוח לאומי כל עובד מרגע התחלת העבודה.